BSD
EL MUNDO ENTERO ES UN PUENTE MUY ESTRECHO
El Fortalecimiento de este día de nuestro maestro, el Rav Eliezer Berland Shlit"a
El Tzadik nos hace tales puentes, porque cuando una persona viaja por el puente no ve nada diferente, ni siquiera sabe que está viajando por un puente, piensa que está viajando por algún camino acostumbrado, pero el que construyó el puente sabe lo que hay en este puente, también el justo, El Tzadik de la Generación lo sabe, es él quien nos ayuda a pasar por el mundo, es el arquitecto del mundo con la metáfora de un puente muy estrecho, ¿cómo hacemos para vivir sin saber nada? ¿Cómo vive la gente en una generación tal en la que hay tales allanamientos y tales corrupciones,
¿Cuál es el significado del lino? El lino es una metáfora para las almas, las almas que ningún justo ha podido rectificar. ¿Existen tales almas? Sí, almas que son sumamente difíciles de rectificar, lo que ellos hacen en el mundo nadie lo puede reparar, es decir nadie salvo el verdadero Tzadik de la generación, solo el verdadero Justo puede hacer el Tikún de ellas. Sí, señores existen tales Las almas rechazadas y son representas por el lino; se trata de almas que todos niegan; son almas de herejía, son centellos del Creador que ningún hombre justo en el mundo pudo rectificar.
Conocen lo que está escrito sobre el lino: "no sembrarás lino ..", y solo Moisés pudo rectificar tales almas en su generación, Moisés era el verdadero Tzadik, alguien que es mayor que los padres de la nación, el Rambán nos dice que el pueblo de Israel no querían creer que Justo fuera más grande que los patriarcas. Este es el idioma del Ramban.
No querían creer que existe un Tzadik más grande que los patriarcas, más que Avraham que no logró conseguir que la gente de Sodoma sea rectificada. El R. Natan explica: ¿Y que no tiene higos? ¿No tiene granadas? Sin embargo el Rav Natan responde: que existen tales Tzadikim que vienen al mundo, que poseen tales melodías, con la que alcanzan a corregir incluso al Pishtán (Al Lino); pero es imposible conseguir el arrepentimiento de tales almas tan solo con melodías (solo con Nigunim no se puede), no puede conseguir que las almas linos se arrepientan tan solo con melodías, dice el Rebe (Torá Samej Dalet). Si tienes que hacer que la gente vuelva a D.ios en arrepentimiento, tienes que tocar melodías Niguním, cantar y bailar, e incluso si le agregas el cantar en nuevas habitaciones también eso ayuda, para que todos los vecinos canten con la gente.
No vayan a decirles solamente que guarden el Shabat, hay que mostrarles como se hace, hay que darles una verdadera experiencia de Shabat para que vengan a gozar con los Niguním (Melodías Jasídicas con las que se acostumbra a cantar y a bailar con mucha emoción).
Este fortalecimiento del éxito de Yosef ben Carmela y B.B. en Rog
Cortesía del iNSTITUTO "Torah and Prayer Institute"
בס"ד
הַחִזּוּק הַיּוֹמִי מִמּוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִיעֶזֶר בֶּרְלַנְד שְׁלִיטָ"א
כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צַר מְאֹד
הַצַּדִּיק עוֹשֶׂה לָנוּ כָּאֵלֶּה גְּשָׁרִים, כִּי כְּשֶׁאָדָם נוֹסֵעַ עַל הַגֶּשֶׁר הוּא לֹא רוֹאֶה שׁוּם שִׁנּוּי, הוּא אֲפִילוּ לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נוֹסֵעַ עַל גֶּשֶׁר, הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נוֹסֵעַ עַל אֵיזֶה כְּבִישׁ רָגִיל, אֲבָל מִי שֶׁבָּנָה אֶת הַגֶּשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ מַה שֶׁיֵּשׁ בַּגֶּשֶׁר הַזֶּה,
אוֹתוֹ דָּבָר הַצַּדִּיק, הַצַּדִּיק הוּא מַעֲבִיר אוֹתָנוּ הָעוֹלָם, הוּא הָאַדְרִיכָל שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁזֶּה גֶּשֶׁר צַר מְאֹד,
אֵיךְ אֲנַחְנוּ חַיִּים בִּכְלָל? אֵיךְ חַיִּים בְּכָזֶה דּוֹר שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה פְּרִיצוּיוֹת וְכָאֵלֶּה שְׁחִיתוּיוֹת,
מַה הַפֵּרוּשׁ פִּשְׁתָּן, פִּשְׁתָּן זֶה הַנְּשָׁמוֹת, הַנְּשָׁמוֹת שֶׁשּׁוּם צַדִּיק לֹא יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָם, יֵשׁ כָּאֵלֶּה נְשָׁמוֹת, שֶׁמַּה שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ בָּעוֹלָם אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתָם חוּץ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, רַק הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, יֵשׁ כָּאֵלֶּה נְשָׁמוֹת נִדָּחוֹת הַנִּקְרָאוֹת פִּשְׁתָּן, שֶׁאֵת הַכֹּל הֵם מַכְחִישׁוֹת, זֶה כָּזֶה אַפִּיקוֹרְסוּת, כָּזֶה חָלָל פָּנוּי, שֶׁשּׁוּם צַדִּיק בָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְתַקֵּן אוֹתָם,
וְזֶה שֶׁכָּתוּב לֹא יִזְרָעֶנָהּ פִּשְׁתָּן, וְרַק מֹשֶׁה רַק הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא יוֹתֵר גָּדוֹל מִן הָאָבוֹת, הָרַמְבַּ"ן אוֹמֵר שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין שֶׁמֹּשֶׁה יוֹתֵר גָּדוֹל מִן הָאָבוֹת!
זֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ן הֵם לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ כָּזֶה צַדִּיק יוֹתֵר גָּדוֹל מֵהָאָבוֹת, שֶׁאַבְרָהָם לֹא רָצָה לְקָרֵב אֶת אַנְשֵׁי סְדוֹם,
ר' נָתָן מַסְבִּיר: שֶׁמַּה הַפֵּרוּשׁ שֶׁקַּיִן הֵבִיא פִּשְׁתָּן? וְכִי אֵין לוֹ תְּאֵנִים? אֵין לוֹ רִמּוֹנִים? עוֹנֶה ר' נָתָן: שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה צַדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּאֵלֶּה נִגּוּנִים, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְתַקֵּן אֲפִילוּ פִּשְׁתָּן,
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיר בִּתְשׁוּבָה רַק עַל יְדֵי נִגּוּנִים, אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהַחְזִיר בִּתְשׁוּבָה, רַק עַל יְדֵי נִגּוּנִים, הָרַבִּי אוֹמֵר (תּוֹרָה ס"ד) אִם אַתָּה הוֹלֵךְ לְהַחְזִיר אֲנָשִׁים בִּתְשׁוּבָה צָרִיךְ לְנַגֵּן, וְלָשִׁיר, וְלִרְקֹד, וַאֲפִילוּ אַתָּה שָׁר בְּחַדְרֵי חֲדָשִׁים זֶה גַּם עוֹזֵר,
כָּל שֶׁכֵּן לָשִׁיר עִם הָאֲנָשִׁים, לֹא לְהַגִּיד לָהֶם תִּשְׁמְרוּ שַׁבָּת לֹא, תִּרְאֶה לָהֶם חֲוָיָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁיָּבוֹאוּ שֶׁיְּנַגְּנוּ.
חיזוק זה להצלחת יוסף בן כרמלה וב"ב ברו"ג
בַּאֲדִיבוּת מְכוֹן "תּוֹרוֹת וּתְפִלּוֹת"
גֹּדֶל יִקְרַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ
א
אָמַר, הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקֹרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי, וְלָמָּה לֹא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֵלַי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אִישׁ לֹא יֵעָדֵר. כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְהִזְהִיר לַעֲשׂוֹת כְּרוּז שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וּמְקֹרָב אֵלָיו יִהְיֶה עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ, לֹא יֶחְסַר אִישׁ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד. "אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נְחֶמְיָה ח), וְזֶה נֶאֱמַר עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה:
ב
אֶחָד אָמַר לְפָנָיו שֶׁהָיָה נִיחָא לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת תְּשׁוּבָה וְלֹא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲמֹד שָׁם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְגַם אֵין לוֹ אַכְסַנְיָא טוֹבָה לֶאֱכֹל וְלָלוּן, וּמֵחֲמַת זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאֹד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, עַל־כֵּן הָיָה טוֹב לְפָנָיו יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן, אִם לֶאֱכֹל אִם שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אִם לִישֹׁן אִם שֶׁלֹּא לִישֹׁן, אִם לְהִתְפַּלֵּל אִם שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל (רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי), אַךְ וְרַק שֶׁתִּהְיוּ אֶצְלִי עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "יָא עֶסִין נִיט עֶסִין, יָא שְׁלָאפִין נִיט שְׁלָאפִין, יָא דַאוִוינֶען נִיט דַאוִוינֶען, אַבִּי דוּ זָאלְסְט בַּיי מִיר זַיין אוֹיף רֹאשׁ־הַשָּׁנָה" (וּבֶאֱמֶת כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל הֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, כִּי תּוֹדָה לָאֵל נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעַל־פִּי הָרֹב מִתְפַּלְּלִין יוֹתֵר בְּכַוָּנָה בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, מִמַּה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ):
ג
עָנָה וְאָמַר הָראֹשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלִּי הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר הַזֶּה בִּירֻשָּׁה מֵאֲבוֹתַי, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי זֹאת בְּמַתָּנָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מַהוּ רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. לֹא מִבָּעֲיָא אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּוַדַּאי תְּלוּיִין בָּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלִּי, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלוּי בָּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלִּי:
ד
בְּעֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין עָמַדְנוּ לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁנָּתַנְּנוּ לוֹ הַצֶעטְלִיךְ [קְוִיטְלַאךְ] שֶׁלָּנוּ וּמָעוֹת עַל פִּדְיוֹן. אָז שָׁאַל עַל אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב שֶׁלֹּא בָּא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְהִתְחִיל רַבִּי נַפְתָּלִי לְתָרְצוֹ וְלֹא קִבֵּל הַדְּבָרִים, וְהִקְפִּיד עָלָיו מְאֹד.
וְאַחַר־כָּךְ דִּבֵּר עוֹד מֵאֶחָד שֶׁלֹּא בָּא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה מֵחֲמַת רִבּוּי מְנִיעוֹת, וּמֵחֲמַת זֶה נָסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קֹדֶם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְסִפֵּר לוֹ הַמְּנִיעוֹת. וְצִוָּה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִהְיֶה אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְזֶה הָאִישׁ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲשׁוּבִים, וְהָיָה צַר לוֹ מְאֹד מַה שֶּׁלֹּא יִזְכֶּה לִהְיוֹת נִמְנֶה עִמָּנוּ בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְהִתְחִיל לְהִתְעַקֵּשׁ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ רַק יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְלֹא נִתְרַצָּה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּדְבָרָיו וְגֵרְשׁוֹ לְבֵיתוֹ. וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אֵינִי יָכוֹל לְצַיֵּר לְעַצְמִי הַצַּעַר הַזֶּה מַה שֶּׁאַתָּה לֹא תִּהְיֶה אֶצְלִי עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְאָמַר לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אִם־כֵּן אֶשָּׁאֵר בְּכָאן, וְלֹא הִסְכִּים וְשָׁב לְבֵיתוֹ.
אַחַר־כָּךְ בְּעֶרֶב־רֹאשׁ־הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה, וְאָמַר שֶׁעָלָיו יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל, כִּי רָצָה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת כָּאן עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, אַךְ נִמְנַע מֵחֲמַת הַנַּ"ל. אַחַר־כָּךְ עָנָה הוּא זַ"ל וְאָמַר בְּקוֹל חָזָק מֵעֹמֶק הַלֵּב וּמָה אֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, הַיְנוּ מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן בְּקוֹל זִיעַ סַגִּיא "וִוי אַזוֹי זָאל אִיךְ אַייךְ זָאגִין, קַיין גְרֶעסֶערְס דֶער פוּן אִיז נִיט פַאר הַאנֶין. אַיי אַנְדֶערֶע גוּטֶע יוּדִין זָאגִין נִיט אַזוֹי, אִיז נָאךְ אַקַשְׁיֶא" [מָה אֹמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, וְאִם צַדִּיקִים אַחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ אָז עוֹד קֻשְׁיָא] (כְּלוֹמַר הֲלֹא בְּלֹא זֶה כְּבָר מַקְשִׁין עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה וְיִהְיֶה קָשֶׁה עוֹד קֻשְׁיָא זֹאת גַּם־כֵּן מַה שֶּׁהִקְפִּיד כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה דַּיְקָא).
וּמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר אָז עִמָּנוּ לָמַדְנוּ כַּמָּה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ עוֹד הַפַּעַם עֹצֶם גֹּדֶל הַחִיּוּב לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ זֹאת מִכְּבָר, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵרִבּוּי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה, וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז, הֵבִינוּ עֹצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֹאת בִּכְתָב.
וְגַם אָז לָמַדְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּאוּמֶין עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה תָּמִיד לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְשֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה.
וְגַם לָמַדְנוּ כַּמָּה צְרִיכִין לְחַזֵּק לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט הַמְּנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִים לְשָׁבְרָם בְּיוֹתֵר וְלִהְיוֹת דַּיְקָא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא זַ"ל בְּעַצְמוֹ מְצַוֶּה וּמַסְכִּים לִבְלִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, חָלִילָה לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שׁוּם שְׁאֵלָה עַל זֶה, כִּי הוּא יָשִׁיב בְּוַדַּאי לִבְלִי לִהְיוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ צְרִיכִין לִהְיוֹת דַּיְקָא [וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת].
וְעִנְיָן זֶה נוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מַכּוֹת י:): 'בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ' כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י. וְהוּא מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק (בַּמִדְבָּר כ"ב): "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים". וְכֵן בְּשִׁלּוּחַ מְרַגְּלִים שֶׁהֻכְרַח מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ לְשַׁלְּחָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת רְצוֹנוֹ לֹא הָיָה כְּלָל בָּזֶה. וְעִנְיָן זֶה רָאִינוּ מֵרַבֵּנוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים, בִּפְרָט בְּעִנְיַן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לָהֶם מְנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ וְהֵשִׁיב לָהֶם שֶׁלֹּא יִהְיוּ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְהִתְחִילוּ לְהִתְעַקֵּשׁ, הֲלֹא שָׁמַעְנוּ מִכֶּם גֹּדֶל הָאַזְהָרָה לִהְיוֹת אֶצְלְכֶם עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וְגָעַר בָּהֶם שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ יוֹתֵר, וְכֵן עָשׂוּ וְלֹא בָּאוּ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לִהְיוֹת רְגִילִים לַעֲמֹד לְפָנָיו. שָׁמַעְנוּ וְהֵבַנְנּוּ בְּרֶמֶז וּבְפֵרוּשׁ שֶׁפְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ אֵינוֹ נוֹחָה בָּזֶה כְּלָל, רַק הוּא מֻכְרָח לוֹמַר לָהֶם כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל זֶה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר, וּמְעַט מִזֶּה יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר (שִׂיחוֹת הָרַ"ן ריד).
וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין לְהָרַב וְהַמַּנְהִיג עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּעֵין מְסִירַת נֶפֶשׁ צָרִיךְ לְהָשִׁיב לָאו, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ וִישַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת. עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב וּלְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בָּזֶה כְּלָל. וְעוֹד תָּבִין עִנְיָן זֶה בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים שֶׁמְּדַבְּרִים מֵעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהָבֵן מְאֹד:
(נִשְׁמַט מִלְּעֵיל לְעִנְיַן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה דַּיְקָא, אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אֹפֶן, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִלּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן. אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם, אֲבָל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים. כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת):
חיי מוהר"ן חלק ב
No hay comentarios.:
Publicar un comentario